<h1>שו"ת הרשב"א ח"א סימן ל"א</h1>
<h2>דף ט.</h2>
שאלת הא דגרסינן בפרק קמא דשבועות [י' ע"ב] שאני קטורת דקדושת דמים היא, ופרש"י ז"ל אין בה אלא קדושת דמים שלקחה מתרומת הלשכה אבל בכלי לא קדשה דתקדוש קדושת הגוף דמכתשת שנשחקה בה לאו כלי שרת היא. וקשיא לי עלה והא קטורת דבר הקרב על גבי מזבח היא ומאי שנא מתמידין דחשבינן להו קדושת הגוף. תשובה זו כולי עלמא היא דקטורת בעיא כלי ואינה קדושה קדושת הגוף עד שתתקדש בכלי, ולא נחלקו אלא בשנתנה במכתשת ובמכתשת כלי שרת או אינה כלי שרת, והיינו דקא מקשי עליה מיהא דתניא נתנה במכתשת נפסלת בטבול יום לומר דמכיון שנתנה במכתשת נתקדשה ואף על פי שעדיין לא נתנה לא במחתה ולא בכף, ומאן דאמר שאני קטורת דקדושת דמים היא סבר דמכתשת לאו כלי שרת הוא ועד שתכנס לכלי שבשעת ההקטרה אינה קדושה קדושת הגוף. אבל לכולי עלמא המנחות והנסכים והקטרת והלבונה עד שלא קדשו בכלי שרת קדושת דמים נינהו, והיינו דתנן במנחות [ק' ע"ב] המנחות והנסכים שנטמאו עד שלא קדשו בכלי יש להן פדיון משקדשו בכלי אין להם פדיון העופות והעצים והלבונה וכלי שרת אין להם פדיון שלא נאמר אלא בהמה, ושאלו בגמרא [ק"א ע"א] בשלמא עופות קדושת הגוף נינהו ולא נאמר אלא בהמה אלא עצים ולבונה וכלי שרת ליפרקו כלומר דאינן אלא קדושת דמים, ופריק משום דלא שכיחי. ותנן נמי בפרק שתי הלחם [מנחות צ"ו ע"א] כל המנחות יש בהן מעשה כלי בפנים, וכן שנינו עוד במעילה פרק חטאת העוף [ט' ע"א] ובמנחות בכמה מקומות. ואם באת לשאול זו מנין להם, כל אחד ואחד למדו אותו לפי מה שהוא. בההיא דכל המנחות יש בהן מעשה כלי בפנים תניא בבריתא שאלו את רבי זו מנין אמר להם הרי הוא אומר ויאמר אלי זה המקום אשר יבשלו שם הכהנים את האשם ואת החטאת אשר יאפו את המנחה לבלתי הוציא אל החצר החיצונה מנחה דומיא דחטאת ואשם מה חטאת ואשם טעון כלי אף מנחה נמי טעונה כלי. ועצים ולבונה לאו קדושת הגוף נינהו אלא מכשירי קרבן וכמו שפירש"י ז"ל בריש פרק המנחות והנסכים [מנחות ק"א ע"א]. והנסכים נמי אפשר להם מן הטעם הזה, ואי נמי אפשר מדכתוב [במדבר ט"ו] ויין לנסך שלישית ההין, ורביעית ההין יין, לומר שהמדות מקדשין הנסכים, ולפיכך נמשחו המדות כלי הלח לקדש את הלח וכלי היבש לקדש את היבש וכדאיתא התם בפרק שתי המדות [שם צ' ע"א]. וקטרת נמי אפשר משום דכתוב [במדבר ז'] כף אחת עשרה זהב מלאה קטרת, וכדקאמר שמואל בפרק המזבח מקדש [זבחים פ"ח ע"א] גבי אין כלי הלח מקדשין את היבש לא שאנו אלא מדות אבל מזרקות מקדשין דכתב שניהם מלאים סולת בלולה שמן למנחה וילפינן דורות משעה כי הא לכולי עלמא הואיל ותנא ביה קרא תריסר זימני כדאיתא במנחות פרק הקומץ רבה גמרא או שפתתה פתיתין [י"ט ע"ב].
